המזרק נשלט על ידי סליל אלקטרומגנטי, והמיתוג של זרם הסליל האלקטרומגנטי נשלט על ידי ה-ECU. ה-ECU מעבד את האות המוזן מהחיישן ושולח אות חשמלי למזרק. האות החשמלי קובע את הזמן שבו המזרק נפתח ומחדיר בנזין. מרווח זמן זה נקרא "רוחב הדופק" של המזרק. כאשר סליל הסולנואיד של המזרק מופעל, נוצר שדה מגנטי. תחת פעולת השדה המגנטי, הבוכנה מתגברת על כוח הקפיץ ונשאבת, מרחיקה את גוף השסתום ממושב השסתום, ובנזין נפלט מהזרבובית בלחץ; כאשר סליל הסולנואיד מתבטל, השדה המגנטי נעלם. , הבוכנה נעה כלפי מטה תחת פעולת כוח הקפיץ, וגוף השסתום לוחץ על מושב השסתום כדי לאטום את פתח הזרבובית, והבנזין לא יכול לברוח. גוף השסתום מחולק לשני סוגים לפי המבנה שלו: שסתום כדורי ושסתום מחט. על מנת להבטיח את דיוק הזרקת הדלק, שסתום הכדור או שסתום המחט ומושב השסתום דורשים דיוק עיבוד גבוה, וההרמה של גוף השסתום קטנה מאוד, רק כ-0.1 מ"מ. בשל תפקוד וסת הלחץ, קיים מעגל שמן בלחץ גבוה לפני המזרק, ולחץ נמוך בסעפת היניקה מאחוריו. הפרש הלחץ יוצר לחץ שלילי, המבטיח שהדלק מוזרק לערפל ליד שסתום היניקה.

למרות שלמערכת הזרקת הדלק הנשלטת באמצעות ריבוי נקודות אלקטרונית יש מזרק לכל צילינדר, כמות הדלק המוזרקת מהמזרק נקבעת לפי רוחב הפולסים, כלומר כמות הדלק המוזרקת תלויה בזמן הפתיחה של המזרק. אבל ספציפית לצורות שונות של הזרקת דלק, לא כולם זהים. ישנן מערכות כלליות להזרקת דלק רב נקודות (MPI) ומערכות הזרקת דלק רציפה (SFI).